בבלוג הנוכחי בחרתי לנסות ולתת לילד הזה שלנו, מילים. בחרתי לכתוב את המילים, שאם הוא היה יכול, הוא היה אולי אומר או כותב לנו. אני מזמינה אתכם להצטרף אליי למסע פנימה של התבוננות בעולמו של הילד, הילד שלנו, זה היקר לנו כל כך. אני מאמינה שרק משם נצליח להבין באמת ורק אז, יש לקוות, נצליח להיות ולעשות אחרת.
תבואו?
דלית.
אני דלית, נעים להכיר.
אישה , בת זוג ואמא.
לפעמים בסדר הזה,
אבל על מי אני עובדת… לרב לגמרי בסדר ההפוך,
אמא, בת זוג ואישה.
אמא לארבעה ילדים.
אחד מהם ילד עם הפרעת קשב.
אני פסיכולוגית קלינית במקצועי, כבר 20 שנה.
ב- 11 השנים האחרונות אני עובדת בקליניקה פרטית עם ילדים, נערים והורים.
שעות רבות של מפגשים עם אנשים (קטנים וגדולים) שחושבים, מרגישים, פועלים ונושמים קשיי קשב על כל גווניהם והשלכותיהם.
את הבלוג הנוכחי בחרתי להקדיש לכם, ההורים.
אתם, שלא פעם מגיעים אליי לקליניקה מבולבלים, כועסים, דואגים, עצובים, מלאי רגשות אשם ובעיקר מותשים.
מותשים מלא להצליח לגרום לו, לילד היקר שלכם, להיות אחרת בבית, בבית ספר, מול החברים ובכלל מול ובתוך העולם.
מותשים מלא להצליח לגרום לעצמכם להיות אחרת מולו, מלא להצליח להכיל ולקבל אותו אבל גם בו זמנית לדרוש ולהגביל אותו.
מותשים מלא להצליח לגרום למורה שלו להיות אחרת ואולי סוף סוף לראות מי הוא באמת ולמה הוא באמת מסוגל.
מותשים מלא להצליח לתמוך אחד בשני כבני זוג, ושוב ושוב ליפול לבור של האשמות הדדיות ופנקסאות.
אני מביטה בכם ההורים, מרגישה אתכם ויודעת.
יודעת כי גם אני הייתי שם. עדיין שם, לעיתים.
גם אני, שמדקלמת בע"פ את כל התיאוריה, הנוירולוגיה, הפרמקולוגיה, ה"עשה" ו"אל תעשה", את כל ה"תכילי" ו"תביני", אבל גם את ה"תבהירי" ו"תציבי",
גם אני לעיתים מותשת, כועסת, מבולבלת, עצובה ומלאת רגשות אשם.
אבל רק לעיתים,
ישנם רגעים שכבר לא.
ישנם רגעים בהם אני מצליחה לראות את הילד שלי מעבר להפרעת הקשב שלו.
הרבה מעבר.
ו… לרגעים , ולא מעט כאלה, יש שם שמחת חיים אמיתית וגילוי של ילד מאושר לצד אמא מאושרת לא פחות.
לעיתים זה יכול להיות גם ככה, והרבה.
ויש גם אותו, את הילד בכל התמונה הזו.
שמרגיש, חווה, פועל, חושב ובעיקר ש….סופג.
והכאב באמיתי הוא שלרב הוא אינו יודע, יכול או רוצה לבטא את כל אלו במילים.
בבלוג הנוכחי בחרתי לנסות ולתת לילד הזה שלנו, מילים. בחרתי לכתוב את המילים שאם הוא היה יכול, הוא היה אולי אומר או כותב לנו.
אני מזמינה אתכם להצטרף אליי למסע פנימה של התבוננות בעולמו של הילד, הילד שלנו, זה היקר לנו כל כך.
אני מאמינה שרק משם נצליח להבין באמת ורק אז נצליח, יש לקוות, להיות ולעשות אחרת.
תבואו?
דלית.
כמה עובדות "יבשות" (ולו למען הפרוטוקול):
דלית קפלן
פסיכולוגית קלינית
מ.ר. 25313
בוגרת תואר ראשון בחינוך ופסיכולוגיה, אוניברסיטת ת"א.
בוגרת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד, אוניברסיטת ת"א.
בוגרת לימודי תעודה בהנחיית קבוצות, אוניברסיטת ת"א.
בעלת קליניקה פרטית בהרצליה
רוצים לקרוא עוד?
הכניסו את כתובת המייל שלכם, ומבטיחה לשלוח לכם כל פוסט חדש שאכתוב ברגע שהוא יתפרסם.